מיום כיפור וחזיר בתאילנד ליום כיפור ותרנגול כפרות במאה שערים

הכל התחיל לפני שלוש שנים בטיול אחרי צבא במזרח הרחוק, או יותר נכון לומר שהכל התחיל הרבה לפני, רגע, מתי באמת הכל התחיל?!

(זאת חליפתך זאת תמורתך. צילום - גיל בניסטי)

היה זה בחודש אוקטובר 2019, העולם עדיין חשב שקורונה זאת רק בירה בינונית, שסבב בחירות שני ברצף זה השיא, ושמלכת אנגליה בכלל תחיה לנצח. נסענו אני וזוגתי דאז מעיר הבירה בנגקוק לבירת הצפון צ'אנג מאי, 10 שעות מעייפות באוטובוס תיירים ממוזג שאמור היה להיות נוח ונעים, אבל בפועל היה סיוט מתמשך.

הגענו מותשים ורעבים בשעת בוקר מוקדמת, יחד עם אור השמש העולה על מקדשיה המוזהבים של העיר. אישה מקומית חייכנית ומסבירת פנים הגישה לנו ארוחת בוקר מצויה שהייתה מורכבת מלחם קלוי, חמאה וריבה, לצד חביתה מקושקשת עם בייקון. אחרי כמה ביסים חזרנו לחיים, ובחור ישראלי שהצטרף אלינו מהנסיעה פתח את הפה ואמר.

״אתם יודעים שיום כיפור היום?!״

נתקעה לי חתיכה בפה מרוב הפתעה, איך שכחתי מהיום הכי קדוש בשנה לעם היהודי, ממנו התרחקתי יותר ויותר בכל שנה מאז שעזבתי בתחילת העשור את הישיבה בקול תרועה רמה. יחד עם רגשות האשם וההלקאה העצמית, עלתה לי לראש וגם לשולחן (סליחה שחפרתי לכם ספיר וניתאי) סוגייה מפורסמת בגמרא שנקראית קים ליה בדרבה מיניה.

זה נשמע ג'יבריש, אבל בעיקרון זה דיי פשוט. כאשר מגיעים לאדם כמה עונשים על מעשה אחד, הוא מקבל רק את העונש החמור מביניהם. זאת אומרת ניקח לדוגמה את המקרה שלי, אכלתי כרגע בייקון ביום כיפור, בפעולה אחת (האכילה) עברתי גם על איסור אכילת חזיר וגם על איסור אכילה ביום כיפור. יוצא שאני מתחייב על האיסור החמור יותר (אכילה ביום כיפור) ולא על אכילת החזיר שהעונש עליה פחות יותר.

ברגע הזה נחתה עליי ההבנה שעמוק בפנים אני עדיין בחור ישיבה, ולא משנה מה אעשה או לא אעשה העובדה הזאת תמיד תשאר. עם המסקנה הזאת חזרתי לארץ אחרי שנה של נדודים בעולם, והתחלתי לעבוד על פרויקט שחור לבן - ומה שביניהם. בהתחלה צילמתי את החברה החרדית בה גדלתי, באמצע הרמתי תערוכות בנושא, וכיום אני מוציא סיורי תרבות וצילום לרחובות הערים החרדיות שפעם היו לי בית.

(כפרות בכותל המערבי. צילום - גיל בניסטי)

אתמול בערב סיימתי סיור בשכונת מאה שערים הירושלמית, הנושא היה כפרות, נושא טעון ורגיש מאוד בחברה הישראלית. האנשים שהגיעו יחד איתי לתעד את האירוע נתקלו באנשים מקומיים חייכנים ומסבירי פנים בדיוק כמו התאילנדית מצ'אנג מאי, השיחות והמילים האנושיות שעברו בין הצדדים הפכו לתמונות דיגיטליות שהעבירו מסר של אהבה ושינוי.

מסתבר, שגם חזיר מתאילנד יכול לעבור שינוי ולהיות יום אחד תרנגול כפרות במאה שערים.