כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ

שבת כלשהיא ב-2001

אני ילד בן 12

(בתמונה - אבי)

אמא מורה בסמינר, נסעה עם התלמידות לשבת, ואנחנו נשארנו עם אבא שתקתק שבת בגבורה.

לקראת מוצאי שבת אני קודח מחום. אני זוכר שהרגשתי ממש רע, וידעתי שזו המומחיות של אמא לטפל בילדים החולים.

לאמא יש כל מיני ״תרופות סבתא״ וסגולות. היא מבשלת בסיר גדול כרוב ובצל, אהבה ואמונה, והייתה ידועה בשכונה כסבתא הזאת שיש לה סגולה לכל דבר.

אבא אומר לי ״אוקיי, בוא נעשה מה שאמא הייתה עושה.״

הוא מערבב בצל עם דבש, מכסה אותי בכמה שמיכות ונותן לי לשתות כל הזמן מה״תרופה״ וגם מים.

הרעיון הוא להזיע. להתקלח. להזיע שוב. להתקלח שוב. ולהחליף מצעים בין לבין.

3 בלילה, אני מוציא רגל מהמקלחת הרביעית, ואני זוכר בבירור את הרגע הזה כרגע מכונן. אני בריא.

מחום גבוה על סף הזיות, אני בריא תוך כמה שעות.

״כיבוד אב״ אני אומר לעצמי.

הייתם יכולים להסביר לי מליון פעם על חיידקים וניקוי, במוח של ילד חרדי מאמין היה זה ה״כיבוד אב״ שריפא אותי.

שבת כלשהי ב-2021 אני חולה וקודח כמו שמזמן לא הייתי.

״יאללה״ אני אומר לעצמי ״בוא נעשה כיבוד אב״