טוב למות בעד צניעותנו

במרכז העיר הצפופה בישראל בין שורות של בתים אפורים וחבלי כביסה צבעוניים, מסתתר לו גן שעשועים קטן העונה לשם גן ה-93.

מי נתן לו את השם הזה, ולמה?

(צילום דניאל טיפלוק)

את הסיבה לשם המסתורי כל ילד וילדה חרדים מכירים.

טוב, אולי לא כל הילדים אבל הילדות בוודאי, הן גדלות ומחונכות על הסיפור שמתחבא מאחוריו.

הימים הם אמצע מלחמת העולם השניה, יהדות אירופה עולה בלהבות הכבשן הנאצי. בגטו קרקוב הקטן בפולין הכבושה לומדות מתחת לראדר הגרמני, חבורת בנות צעירות בסמינר בית יעקב למורות. יום אחד הן נתפסו בידי הנאצים שכלאו את כולן, ולאחר מספר ימים בשבי ציוו עליהן להתקלח ולהתלבש יפה, לכבוד אירוע שבו יבקרו אותן חיילים גרמנים. הבנות הצעירות שהבינו את משמעות הביקור והשלכותיו מנעו אותו בגופן, וביצעו התאבדות המונית ברעל שחותמת את הסיפור הטרגי.

המכתב שמתאר את האירוע נשלח למאיר שנקולבסקי פעיל יהודי בניו יורק, שעליו נחתם שמה של אחת מאותן 93 הבנות, חיה פלדמאן שמה, עורר גלים בעיתונות היהודית והעולמית, והגיע אפילו לדפי הניו יורק טיימס. בישראל של אותם ימים שימש המכתב את הרבנות הראשית להוכחת המתירנות המינית שתפסה תאוצה במדינה החילונית הצעירה שהוקמה, ראו איך בת ישראל מוסרת את עצמה על כבודה ועל צניעותה.

הסיפור אפוף מיסתורין ומעורר שאלות קשות, כמו.

כיצד השיגו הבנות כמות רעל כזאת גדולה?

איך אף אחד בגטו הקטן לא שמע על המקרה?

למה המכתב כתוב ביידיש בניב הונגרי כשחיה פלדמאן חיה בכלל בפולין?

ומעל הכל איך הגיע המכתב מאירופה הכבושה לארצות הברית הרחוקה?

כיום סבורים חוקרי שואה והיסטוריונים, ובראשם מוסד יד ושם שהאירוע הזה לא היה ולא נברא.

אבל ייתכן מאוד שהיו מקרים כאלה במימדים קטנים יותר במהלך השואה. אם כך נשאלת השאלה, למה הסיפור הזה בכלל הומצא? ואם אף אחד לא יכול לאמת אותו אז למה הוא עדיין מסופר בחברה החרדית עד עכשיו?

(צילום דניאל טיפלוק)

על שאלות אלה ואחרות נדון יחד בסיור שחור לבן ומה שביניהם בעיר בני ברק