חרדי של אתמול מציג את החרדים של היום!?

מי בכלל חשב על הרעיון המוזר הזה, זה נשמע כמו התחלה של בדיחה לא מוצלחת. אם אתם שואלים אותי, גם אני לא חשבתי עליו. לי יש חוש הומור.

אז איפה הכל התחיל?

לפני כשנתיים חזרתי לראשונה לרחובות בני ברק, אחרי שכמעט שכחתי איך הם נראים. את הכובע והחליפה החליפו הג'ינס והטישרט, ואת הגמרא ביד החליפה מצלמה. צעדתי בין הסמטאות שפעם היו לי בית, וכיום הן חלק מהעבר שאותו ניסיתי בכוח להדחיק.

רציתי חיים רגילים, סיפור ישראלי קלאסי. לגדול במשפחה קטנה, ללמוד בתיכון מדעים ואנגלית. ורחמנא ליצלן לנסוע בשבת לטיול עם אבא ואימא לחרמון, כי אין כמו להתקע בפקקים יחד עם כל עם ישראל.

רציתי לדעת מי זה ארתור, ומי זה מרקו, ולמה האחרון כל הזמן מחפש את אימא שלו. מי הם המומינים, ולמה הם קיבלו עמק על שמם, ולמה כולם מעריצים את מלך האריות.

"יום אחד בני כל זה יהיה שלך"

היום הזה הגיע אחרי עשר שנים, חזרתי שוב שוב לרחוב החרדי, לפעמים עם המצלמה ולפעמים בלעדיה. לפעמים לבד ולפעמים עם עוד אנשים.

בני ברק, ירושלים, ואפילו פעם הרחקתי עד מירון. פגשתי בדמויות ופרצופים, בסיפורים ורגעים, ופגשתי גם את עצמי. את גיל, הילד החרדי שהיום נראה כמו חילוני מצוי. השלמתי עם העבר הרחוק, ויצרתי לי הווה אחר, שלם יותר עם כל החלקים שבתוכי.

אז אם המסע שלי נשמע לכם מסקרן, אתם מוזמנים להשתתף בו.

בואו נצבע את המקומות שתמיד ראינו בגוון אחד.